על פי התיאוריה האישית והניסיון שלי, אוטיזם נגרם על ידי הצטברות של גורמי סטרס בקליפת המוח (הניאו קורטקס). גורמים אלה יכולים להתחיל לפני או במהלך ההריון, למשל על ידי חיסונים למחלות טרופיות של ההורים לעתיד, שימוש בסמים, תרופות, יישום או הסרת סתימות אמלגם, זיהומים חיידקיים או נגיפיים, לידה מוקדמת או לידה קשה. השנתיים הראשונות של חיי הילד גם ממלאים תפקיד מכריע עם מספר הולך וגדל של חיסונים. הליכים רפואיים אחרים עשויים להגביר עוד יותר את רמות הסטרס: הרדמה (למשל בניתוח צינוריות לאוזן), תזונה לא מספקת עם יותר מדי סוכר, שומנים מוקשים וחסך במרכיבי תזונה, אספקת מים לא מספקת, שימוש מיקרוגל, גורמים סביבתיים שונים (כגון פלסטיק ומתכות כבדות) וכו'. כאשר בגיל 14 חודשים ניתנים חיסון דלקת קרום המח וחיסון הMMR (בהולנד), רמת הסטרס מגיע לנקודת שבירה שבה המוח ננעל או נכנס לסוג של מצב המתנה, ותפקידים חשובים של קליפת המוח נעצרים. יחד עם זאת נקודת שבירה זו יכולה להיווצר גם בעקבות סיבות אחרות, למשל מחלת ילדות קשה.
העניין שלי באוטיזם ניצת בעקבות ההתנסות שלי עם דטוקסיפיקציה של ילדים אשר נפגעו על ידי מתן של חיסונים. בעיות התנהגות רבות נעלמו במהרה כאשר החיסונים נוטרלו, אפילו שרבים מילדים אלה באו אלי מסיבות שונות לחלוטין. בעבודתי נראתה קורלציה תכופה בין שינויים במצב הרוח, תוקפנות, אי שקט, הפרעות קשב (ADD) ו ADHD , לבין חיסונים רבים ומוקדמים אצל ילדים. כאשר מצבם של חלק מהמטופלים האוטיסטים שלי השתפר מאוד לאחר דטוקסיפיקציה של החיסונים שלהם, התעניינותי גברה, והשתכנעתי יותר ויותר שאוטיזם קשור לפחות חלקית עם תופעת החיסונים. בקונגרס על האוטיזם בשיקגו במאי 2003 הצגתי 30 מקרים של הפרעות התנהגותיות אשר השתפרו משמעותית עם דטוקסיפיקציה של חיסונים (בין אלה היו שלושה ילדים אוטיסטים). כיום כבר ברור כי חיסונים הם לא הגורם היחיד, אם כי החשוב ביותר, גם חומרים רעילים אחרים יכולים לשחק תפקיד חשוב בהתפתחות האוטיזם.
